מיתוג הוא צורת חשיבה עוד טרם בידול וערכי המותג. בפעם הראשונה שהגעתי לישיבה תיכונית, הוקסמתי, ממש הוקסמתי אם אפשר לומר. לרגע קט חזרתי לחברויות אמת שחוויתי בנעורי, לחברות שהיא חברותא מתהלכת קיומית. טרם מילים גבוהות וחוויות נוסטלגיות. ערכיות היא הדבר שהחזיק אותי הכי טוב אז ועד היום.
מדוע ראיתי זאת דווקא שם, במקום שלכאורה זר לי ובפועל כלל לא. הרי חברי הטובים בצבא היו בני ישיבות , בינישים. שכנים בירושלים היו מסיימים את היום ובאים מהישיבה בעוד אני מגיע מהגמנסיה. לא הייה הדל מהותי כלל. היינו יחד בשכונה ולרוב שעות הפנאי לא ראיתי שום הבדל בתפיסה. אולי זו התקופה, אולי זו ההרגשה, אולי נאיביות פשוטה.
מיתוג ישיבות תיכוניות הפך עניין של שנים אחרונות בתפיסתי כמקום המבדל בתוך עולם העוטה את אותה המטריה. מיתוג ישיבה הצריך ממני נבירה וכניסה לעולם פנימי עשיר ומלא משמעות. הדיוקים היו ברורים י הרבה יותר מהעולם ממנו באתי אם אפשר לקרוא לזה כך.
